דורון ואח' נ' טי,גי אי, השקעות נדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

לפניי התנגדות של הנתבעים לגילוי מספר מסמכים, מתוך רשימת מסמכים שנתבקשו לגלות.

התביעה במסגרתה התבקש גילוי המסמכים היא תביעה לתשלום פיצויים בקשר לעסקאות רכישת נכסי נדל"ן בחו"ל. התובעים טוענים כי הנתבעים הוליכו אותם שולל בכל הנוגע לעסקאות האמורות מתוך מטרה לגזול את כספם. לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים הציגו בפני התובעים מצגי שווא בדבר כדאיות ההשקעה בנכסים ששווקו על ידם בחו"ל, בדבר ההכנסות הצפויות מנכסים אלה למול ההוצאות בגינם, וכן הובטח לתובעים שהנתבעת 1, טי.ג'י.אי השקעות נדל"ן בע"מ (להלן: "טי.ג'י.אי"), משקיעה בעצמה בנכסים אלה. על יסוד המצגים האמורים רכשו התובעים זכויות בנכסי נדל"ן שהוצעו להם. נטען כי בתקופה הראשונה לאחר ההשקעה הועברו לתובעים התשואות המובטחות בגין הנכסים בהם השקיעו, אלא שבדיעבד התברר לתובעים כי מדובר היה בכספים שמקורם בכספי ההשקעה של התובעים עצמם. עוד נטען כי לאחר זמן מה הפסיקו הנתבעים להעביר לתובעים תשואה בגין הנכסים, וזאת בנימוקי סרק בלתי מבוססים. לא זו אף זו, לטענת התובעים בשלב זה החלו הנתבעים לדרוש מהתובעים להעביר להם תשלומים נוספים בגין הוצאות לכאורה בקשר לנכסים, וטענו כי התובעים הם שחבים לנתבעים כספים וכי בגין חובות אלה זכאים הנתבעים לחילוט הנכסים. לטענת התובעים, לכל אורך הדרך הטעו אותם הנתבעים ביחס לנתונים בדבר מחירי רכישת הנכסים ובדבר ההכנסות וההוצאות האמיתיות בגין הנכסים. עוד נטען בכתב התביעה כי יש לראות בנתבעים כגוף אחד הפועל באמצעות טי.ג'י.אי ו/או הנתבע 2, בעל השליטה ומנהל טי.ג'י.אי.

המסמכים שגילויים והעיון בהם שנויים במחלוקת הם המסמכים הבאים: רשימת כל המשקיעים וחלקם בהשקעה, בקשר לכל נכס ונכס (להלן: "רשימת המשקיעים"); כרטסת הנהלת חשבונות של כל הנתבעים ודוחות שנתיים של כל החברות הנתבעות (הכל החל משנת 2005 ואילך) (להלן: "כרטסת הנה"ח ודוחות שנתיים"); אסמכתאות לכל העברת כספים בין הנתבעים לבין עצמם (להלן: "מסמכי העברת כספים"); כל הדיווחים שהעבירו הנתבעים לרשויות המס קנדה בקשר עם הנכסים והעסקאות וההכנסות מהן (להלן: "דיווחי המס").

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים בענין זה, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לרובה המכריע של בקשת התובעים, והכל כמפורט להלן.

ראשית לכל, יש לדחות על הסף את טענת הנתבעים לפיה הדרישה לגילוי מסמכים היא דרישה מכבידה. מדובר בטענה שהועלתה בעלמא ולא נתמכה בתצהיר, למרות אופייה העובדתי המובהק.

באשר לרשימת המשקיעים – טוענים הנתבעים כי דרישת התובעים לגילוי רשימת המשקיעים היא דרישה שאין בה צורך, שכן היא אינה חלק מעילות התביעה. עוד טוענים הנתבעים כי לא ניתן להעביר את שמות המשקיעים מבלי לקבל את הסכמת המשקיעים לכך וזאת לנוכח הוראות חוק הגנת הפרטיות בקנדה והוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. מנגד טענו התובעים כי בחשיפת שמות המשקיעים יש כדי לבסס את טענת התרמית שהועלתה על ידם, וממילא מחויבים הנתבעים לפי ההסכם שנחתם עם התובעים, וככל הנראה עם המשקיעים האחרים שזהותם אינם ידועה, להעמיד לביקורת של כל אחד מהמשקיעים את רשימת המשקיעים.

דין התנגדות הנתבעים לגילוי רשימת המשקיעים להתקבל. בצדק טוענים הנתבעים כי הבקשה לגילוי רשימת כל המשקיעים חורגת מהטענות שהועלו בכתב התביעה, ואין זכר בכתב התביעה לטענה החדשה שהועלתה על ידי התובעים כעת, לפיה יתכן ובפועל מכרו הנתבעים למשקיעים שונים חלקים בנכסים בשיעור מצטבר העולה על 100% מהנכס. גם אם אניח כי ממילא מחויבים הנתבעים לפי הסכם ה- Joint Venture להעמיד לעיונו של כל אחד מן מהמשקיעים את רשימת המשקיעים (ואיני דן בשאלה זו), אין בכך כדי להעלות או להוריד לענייננו, שכן אין לרשימת המשקיעים כל רלוונטיות לתביעה בנוסחה כיום, והיא אינה נדרשת לשם דיון בה. אכן נטען במקומות שונים בכתב התביעה כי התובעים הוטעו לחשוב כי טי.ג'י.אי בעצמה משקיעה באופן משמעותי בפרויקטים ובנכסים השונים ששווקו על ידה, וגם מכאן דרישת התובעים לקבל את רשימת המשקיעים, אלא שטי.ג'י.אי. הודתה כעת, בהודאת בעל דין (ס' 2 ו- 3 לתשובה לתגובה), כי לא השקיעה בעצמה דבר בנכסים, וממילא אין צורך לגלות מסמכים שלא נועדו אלא להוכיח טענה זו.

בעניין הדרישה לגילוי כרטסת הנה"ח של כל הנתבעים ודו"חות כספיים – טוענים הנתבעים כי המדובר בדרישה מכבידה ומיותרת, וכלל לא ברור אם עדיין מצויות בידי הנתבעים כרטסות הנהלת החשבונות משנת 2005.

בתביעתם טענו התובעים כי הנתבעים גבו מהם תשלום ביתר בגין רכישת הנכסים, לא העבירו אליהם הכנסות וטענו גם להוצאות שווא, אותן דרשו מהתובעים לכסות. בנסיבות אלה, הרי שמסמכי הנה"ח והדו"חות השנתיים, אותם עותרים התובעים לגלות, רלוונטיים לתובענה ויש בהם כדי לסייע לחשיפת האמת. התובעים זכאים למסמכים אלה גם מהנתבעות 35 ו- 36, משום שעל פי הטענה, נתבעות אלה היו למעשה גוף אחד יחד עם טי.ג'י.אי. וההפרדה בין שלוש החברות היא מלאכותית. לכן, העובדה שנתבעות אלה אינן צד לחוזים עם התובעים, אין בה כדי לשלול מהתובעים את הזכות לקבלת המסמכים האמורים.

טענת הנתבעים כי די במסמכי המכירה של הנכסים שיגולו לתובעים במסגרת הליך גילוי המסמכים, כדי להבהיר את המחיר שבו נרכשו הנכסים, אין בה כדי לחסום את זכותם של התובעים לגילוי מסמכים נוספים שעשויים לשמש ראיות לטובתם. אין מקום להגביל מראש צד לתובענה לכמות מינימלית של ראיות באמצעותן יוכיח את טענותיו, ולמנוע גילוי מסמכים נוספים שעשויים לשמש כראיות נוספות או חלופיות. הכלל בעניין גילוי מסמכים הוא גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת. שומה על כל בעל דין לגלות את כל אותם מסמכים אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד שכנגד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה, והכל מתוך מטרה לשרת את האינטרס הראשון במעלה של חשיפת האמת ועשיית משפט צדק. סמכות בית המשפט היא איפוא רחבה מאד וניתן להורות על גילוי מסמכים "ביחס לכל עניין השנוי במחלוקת הכלול בהם", כל עוד הגילוי המירבי אינו מתנגש עם ערכים אחרים הראויים להגנה (כמו יעילות ופרטיות), שאז שומה על בית המשפט לאזן ביניהם.

ראו: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009)) ע' 200-198; רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196-195 (2002)).

מכאן שכל עוד המסמכים המבוקשים על ידי התובעים רלוונטיים לעניין שבמחלוקת ולא הועלתה מנגד טענה חיסיון שיש לדון בה, אין מקום למנוע מהתובעים לקבל מסמכים אלה רק בשל הטענה כי הועברו לידם מסמכים אחרים מספקים.

גם טענת הנתבעים שנטענה בעלמא, כי לא ברור אם בידם מסמכים אלה, אינה מהווה נימוק הגנה בפני דרישה לגילוי מסמכים. על הנתבעים להגיש תצהיר המבהיר האם המסמכים המבוקשים על ידי התובעים מצויים ברשותם או בשליטתם, אם לאו, והכל בהתאם להוראות תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). משהנתבעים לא צירפו תצהיר להתנגדותם, הרי שכל עוד לא יומצא תצהיר כאמור, הם מחויבים לגלות מסמכים אלה.

באשר לטענת ההכבדה המועלית על ידי הנתבעים, מעבר לכך שיש לדחותה על הסף משום שלא נתמכה בתצהיר, הרי שגם לגופו של ענין, אין כל הכבדה בכך שנתבע מסויים ימסור כרטסת הנהלת חשבונות ודו"חות כספיים. ההכבדה היא על בא כוחם של הנתבעים, משום שהוא מייצג 38 נתבעים ולכן הוא נדרש לרכז מסמכים מ- 38 בעלי דין שונים. לא זו ההכבדה שהוכרה בפסיקה כעילה שלא ליתן צו גילוי.

הנתבעים התנגדו לגילוי דוחות מבוקרים ודפי חשבון, והצדק עימם. דרישת התובעים לגילוי מסמכים אלה נדחית, מן הטעם שהיא לא נזכרה בבקשת התובעים לגילוי מסמכים, והועלתה רק בתגובה מטעמם להתנגדות הנתבעים. מנגד, הנתבעים לא התנגדו להבהרת התובעים כי מסמכי הנה"ח שהתבקשו על ידם כוללים גם את המסמכים המפורטים בסעיף 43 לתגובת התובעים, ולפיכך, על הנתבעים לכלול מסמכים אלה, במסגרת גילוי כרטסת הנה"ח והדוחות הכספיים מטעמם.

בעניין הדרישה לגילוי מסמכים בדבר העברות כספים בין הנתבעים לבין עצמם - במקומות שונים בכתב התביעה, וכפי שאף צוין לעיל, טענו התובעים כי הנתבעים הם למעשה גוף אחד הפועל באמצעות טי.ג'י.אי ו/או הנתבע 2, בעל השליטה ומנהל טי.ג'י.אי. הנתבעים טענו כי טענות התובעים להרמת מסך הן טענות הטעונות נטל הוכחה כבד שהתובעים לא נשאו בו כלל וכלל, אלא שטענה זו אינה ממין הענין: מצויים אנו אך בשלב המקדמי של בירור התובענה ואין צורך לבחון כיצד יוכיחו התובעים טענותיהם, והאם די במסמכים המבוקשים על ידם כדי לעמוד בנטל הוכחה נטען זה. די בכך שלמסמכים המבוקשים האמורים יש רלוונטיות למחלוקת, ובפרט לטענת התובעים לעירוב נכסים בין הנתבעים לבין עצמם, כדי להורות על גילויים.

גם טענת הנתבעים לפיה ניתן ללמוד על התשלומים ששילמו התובעים מתוך הקבלות שהונפקו להם, אינה ממין הענין, שכן מטרת הגילוי בהקשר זה אינה להוכיח מה שילמו התובעים לנתבעים, אלא להוכיח כי הנתבעים כולם הם למעשה גוף אחד.

המסמך האחרון אותו התנגדו הנתבעים לגלות, הוא דיווחי המס. התובעים הסבירו כי הדרישה לדיווחי המס מתייחסת לשני סוגים של דיווחים: האחד בקשר לרכישת/מכירת הנכסים; והשני, בקשר לדיווחים על הכנסות שכירות מנכס. למסמכים אלה רלוונטיות למחלוקת, לאור טענת התובעים כי הנתבעים הסתירו מהם את מחירי הרכישה והמכירה ה'אמיתיים' של הנכסים וכן את ההכנסות 'האמיתיות' שהניבו נכסים אלה.

בהתנגדותם, טענו הנתבעים כי עסקאות נדל"ן מתקיימות בקנדה באופן שונה ולא ניתן להשוות את התשלומים המשולמים בארץ לאלה המשולמים בחו"ל בגין רכישת נכס או מכירת נכס, וכי חברות הנכס אינן משלמות מס בכלל והמס משולם על ידי המשקיעים. הנתבעים טענו כי המשקיעים קיבלו את דיווחי המס הפרטניים שלהם באופן שוטף, ואם מסמכים אלה יאותרו הם יועברו לעיונם של התובעים. בתשובה לתגובת התובעים הוסיפו הנתבעים כי "עסקת הרכישה של חברת היזם את הנכס דווחה לרשויות המס בענף המקרקעין ושולם בגינה מס רכישה הקרוי Land transfer tax לגבי העברת הזכויות של חברת היזם בנכס לחברת הנכס, מדובר בהעברת הזכויות לחברי העסקה המשותפת, הם המשקיעים בנכס, ולא מדובר בעסקה במקרקעין".